מה שמסבך את העניין הוא שנושא הליכי הירושה והעיזבון בארצות הברית, כמו גם נושא הנכסים ללא
דורש, הינו מורכב ומסועף מאוד, מכיוון שאין בארצות הברית חוק ירושה פדרלי אחיד.
מה בכל זאת ניתן לומר באופן כללי על הליכי ירושה בארצות הברית?
בארצות הברית, הליך הירושה והעיזבון (Probate process) נקבע בעיקרו לפי השאלה האם המנוח השאיר אחריו צוואה (Testate) תקפה, או שנפטר ללא צוואה (Intestate). מכיוון שאין קודקס ירושה פדרלי אחיד, כל חמישים המדינות פועלות לפי חוקים ובתי משפט ייעודיים משלהן, אך השלבים המהווים את ליבת ההליך עוקבים אחר היגיון דומה בכל רחבי המדינה.
להלן שלבי הליך הירושה האמריקאי, מהצעדים המשפטיים הרשמיים ועד לגורלם של נכסים ללא דורש:
פתיחת ההליך ומינוי נציג
ההליך מתחיל תמיד בבית המשפט המחוזי של מקום מגוריו הקבוע האחרון של המנוח.
במקרה של קיומה של צוואה (Testate):
האדם המצוין בצוואה – מנהל העיזבון (Executor) – מגיש את הצוואה ואת תעודת הפטירה לבית המשפט. בית המשפט בוחן את תקפות הצוואה ומנפיק מסמך הסמכה רשמי, המעניק למנהל העיזבון את הסמכות המשפטית לנהל את הנכסים.
בהיעדר צוואה (Intestate) :
אם אין צוואה, קרוב משפחה או גורם בעל עניין ,מגיש בקשה לבית המשפט למנות מנהל עיזבון (Administrator). מנהל העיזבון מקבל את סמכותו מבית המשפט באמצעות צו מינוי רשמי (Letters Testamentary).
2. הערכה והערכת שווי של נכסי העיזבון
תפקידו הראשון והחשוב ביותר של הנציג הממונה הוא לתפוס חזקה, לזהות ולהעריך את כל נכסי המנוח.
יש לאסוף את הנתונים על:
· חשבונות בנק
· נכסי מקרקעין ונדל"ן
· ניירות ערך ומניות
· מיטלטלין ונכסים אישיים
· אחזקות ועסקים
במקרים רבים יש צורך להעסיק שמאי מוסמך (Appraiser) כדי לקבוע את שווי השוק המדויק של נכסי מקרקעין או יצירות אמנות. את הפירוט המלא של הרישום והערכת השווי (Inventory and Appraisal) יש להגיש לבית המשפט.
חשוב!
מה נכלל תחת הליך הירושה בבית המשפט?
בארצות הברית, חלק נכבד מהרכוש והנכסים אינו כפוף להליך הירושה בבית המשפט.
דוגמאות לנכסים כאלה (Non-Probate Assets):
· נכסי מקרקעין בבעלות משותפת עם זכות הישרדות (Joint Tenancy with Right of Survivorship)
· חשבונות בנק שבהם הוגדר מוטב לאחר מוות (Payable on Death [POD])
· ביטוחי חיים
· נכסים שהועברו בחיים לתוך נאמנות (Living Trust).
נכסים אלה מועברים ישירות למוטבים ללא צורך בהליך שיפוטי.
3. הודעה לנושים וסילוק חובות
החוק האמריקאי מגן בסטנדרטים מחמירים על נושים. היורשים יוכלו לקבל נכסים רק לאחר שכל חובות המנוח סולקו במלואם.
הודעה פומבית לנושים:
הנציג מחויב לפרסם הודעה רשמית בעיתונות המקומית וברשומות הרשמיות המזמינה נושים להגיש את תביעותיהם.
לוחות זמנים:
בהתאם לחוקי המדינה, לנושים עומדים בדרך כלל שלושה עד ארבעה חודשים להגיש את תביעותיהם. אם לא יעשו כן בפרק הזמן שהוגדר, זכותם לתבוע עלולה להתיישן ולפקוע.
תשלומים:
מתוך נכסי העיזבון, יש לשלם לפי הסדר הבא:
· הוצאות קבורה ולוויה
· אגרות ושכר טרחה של הליך הירושה
· חובות שנצברו כגון כרטיסי אשראי, משכנתאות, חשבונות לבתי חולים
· דוח מס הכנסה אחרון של המנוח
· מיסי עיזבון וירושה (Estate tax) במידה וחלים.
4. חלוקת הנכסים וסגירת ההליך
לאחר שכל החובות והמיסים שולמו, הנציג מגיש לבית המשפט דוח כספי מסכם (Final Accounting) המפרט את כל ההכנסות וההוצאות של העיזבון.
אם קיימת צוואה:
לאחר אישור בית המשפט, היתרה מחולקת בין המוטבים (Beneficiaries) בהתאם להוראות הצוואה.
אם אין צוואה :
חלוקת הנכסים מתבצעת על פי דיני הירושה על פי דין (Intestacy Laws) של המדינה הרלוונטית.
חוקים אלה משתנים ממדינה למדינה, אך לרוב עוקבים אחר סדר קדימויות קשיח:
· בן או בת זוג נותרים בחיים
· ילדים
· נכדים
· הורים
· אחים ואחיות
· קרובי משפחה רחוקים יותר, כגון דודים ובני דודים
בחלק מהמדינות, העיזבון מתחלק בין ענפי המשפחה מצד האב ומצד האם שווה בשווה, בעוד שבמדינות אחרות הקרוב ביותר יורש את הכל.
5. מה קורה כאשר אין יורשים ידועים?
זהו השלב שבו ההליך עובר לסטטוס של "עיזבון ללא דורש".
שלב מחקר ואיתור היורשים
אם אין קרוב משפחה ידוע, בית המשפט ומנהל העיזבון אינם רשאים להצהיר באופן מידי כי נכסים שייכים למדינה.
נדרש מהם לבצע "חיפוש קפדני" (diligent search).
במקרים שכאלה, נהוג לעיתים קרובות לשכור את שירותיהן של חברות מקצועיות המתמחות באיתור יורשים ובגנאלוגיה – המכונות לעיתים "גנאלוגים משפטיים"(forensic genealogists) או "חברות לחקר ירושות". חברות אלו נעזרות במחקר של אילנות יוחסין כדי לאתר קרובי משפחה רחוקים – לעיתים בני דודים מדרגה שלישית או רביעית – ולעיתים קרובות בחו"ל (למשל, במזרח אירופה, במקרים שבהם קרובי משפחתו של מהגר נותרו שם).
השתלטות המדינה – העברה נכסים למדינה: Escheatment
אם החיפוש אינו נושא פרי, או אם היורשים אינם מתייצבים כדי לדרוש את הנכסים בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, נכנס לפעולה המנגנון המשפטי של העברת הנכסים לרשות המדינה.
העברה לידי המדינה:
בית המשפט לענייני עיזבונות מסיים את ההליכים ומורה כי כל יתרת המזומנים, היתרות בחשבונות הבנק, והתמורות ממכירת רכוש אישי ומקרקעין, יועברו לאוצר המדינה או למחלקה המטפלת בנכסים ללא דורש במדינה הרלוונטית.
תקופת המשמורת – החזקה בנאמנות:
ברוב המדינות, הכספים אינם מוצאים לשימוש מיידי. המדינה פועלת למעשה, כנאמן (custodian) של הנכסים.
במדינות מסוימות, ליורשים חוקיים עשויה עדיין לעמוד הזכות לדרוש את הנכסים – לעיתים במשך שנים, ואף ללא הגבלת זמן – במידה והם מופיעים בשלב מאוחר יותר ומסוגלים להוכיח באופן אמין את קרבתם המשפחתית למנוח.
